שרון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 10.2.10, בה היו מעורבים רכב התובע, נהוג ע"י מר עידן ציתיאת, ומשאית של הנתבע 2, שהיתה מבוטחת ע"י הנתבעת 1.

התובע עותר לסכומים הבאים:

א.נזק לפי דו"ח שמאי- 8,057 ₪

ב.שכ"ט שמאי- 1,050 ₪

ג.אובדן 3 ימי עבודה- 2,100 ₪

ד.אגרת בית המשפט - 100 ₪

סה"כ- 11,307 ₪

2.לדברי מר ציתיאת, הוא נסע לכיוון צומת סירקין, ובעיקול ברחוב האילנות הגיחה מולו משאית הנתבעת:

"באמצע העיקול, ממש בעיקול, אני קולט פתאום שאני לא לבד בנתיב שלי. הוא סטה לנתיב שלי. מחוסר ברירה וכדי למנוע פגיעה חזיתית ברחתי לשוליים" (עמוד 1, שורות 20-21).

לטענת מר ציתיאת, הוא היה מאד נרגש ושאל את הנתבע 2 "תסביר לי איך יכול להיות שהגעת לאמצע הנתיב שלי?" (עמוד 1, שורה 24-25). לדבריו, הנתבע 2 השיב שהסתכל על תעודות משלוח ושהוא מצטער.

3.גרסת הנתבע 2 שונה: לפי האמור בכתב ההגנה, רכב התובע פגע בחלק האחורי של המשאית שנסעה כחוק בנתיב שלה. לדברי הנתבע 2:

"אין שדה ראיה, כי זה עקומה. ברגע שראיתי אותו ברגע האחרון נאלצתי לברוח ימינה והוא ברח לימינה שלו" (עמוד 3, שורות 19-20).

באשר לשיחה שהתנהלה בין הנהגים – הנתבע טען שניסה להרגיע את מר ציתיאת, שהיה נסער מאד. ואכן היו לו ביד תעודות משלוח.

4.לאחר ששמעתי את דברי העדים ולאחר עיון במסמכים בתיק, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי, ולהלן נימוקיי:

א.גרסת מר ציתיאת הייתה עקבית ומשכנעת, והעדפתי גרסתו מול גרסת הנתבע 2.

ברור, גם לפי דברי נתבע 2 עצמו, שלא ראה את רכב התובע כלל אלא ברגע האחרון לפני התאונה, ושוכנעתי שהסיבה לכך הייתה שאכן עיין בתעודות משלוח במקום להסתכל על הכביש, כפי שמסר בעת התאונה.

לכן הנתבע 2 אחרי לתאונה.

ב.באשר לגובה הנזק:

הוכחו הוצאות תיקון הרכב והוצאות השמאי. לא מצאתי מקום לפצות את התובע בגין הפסד ימי עבודה.